1בביאור המראה הרביעית | מאברהם ״ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים נסה את אברהם.״ בזה ענינים עמוקים יכתבו במקום אחר, אבל אכתוב בכאן מה שראוי לפי כונת זה הספר. ואומר כי הסיבות התכליתיות אשר כוון להם נותן התורה כשכתב זה הם רבות.2תחילה להודיענו כי האלוקים ינסה בני אדם היש בם אוהבים אותו אם לא, כמו שיאמר עוד בתורה במקומות רבים. ואע״פ שהכל הוא דרך דברה תורה כלשון בני אדם מה טוב מאד הטיב המורה שאמר כי הכונה לפרסם ולהודיע, כמו שהאריך פרק כד׳ משלישי. אמנם דברו ז״ל לא יבינו כולם. ובכלל כי התועלת המגיע להמון עמנו ואחר ליחידים מצדם, בהיות אמונתן כי השם מנסה אותנו, אין צריך ביאור.3והתועלת השנית כי נכון אצל השם אף כי אצלינו לצוות על דבר ואחר זמן מה על הפכו, כמו שהיה בזה, והכל נכון לפי הזמן, ודבר בעתו מה טוב. אין בזה כזב כי האמר הבלתי גוזר לא יתגזר באמת ובשקר.4והתועלת השלישית זולת התועלת שזכר המורה הוא יקר מאד, והוא העקר היותר גדול אשר לתכלית זה הנכתב, והוא המניעה מעשות זה כשקרוב אל המעשה. ולכן התנצל הכתוב כשצוה ית׳ לעשות זה כי זה דרך נסיון לבד, וחלילה שיצוה יחס על מנת לקיים. והכוונה בזה לשרש ולעקר ולרפות מלבות העם ההוא החל הנאמן שהיה להם, כי המהדרין מן המהדרין יעשו עולות מבניהם לאלוהיהם. ועוד שאע״פ שמצד העונש התיר להם נותן התורה לעשות כן לשם אלוקינו משאר בעלי חיים, חלילה שיעשו כן ממין החי המדבר. ואף לא ההבערה באש. ולכן הפליג בזה שלא זכר שימת אש, ואם כהן גדול היה עושה זה. ואע״פ שכתב למעלה ״ויקח בידו את האש״ הנה נשמר מזה בפסוק ״ויבן שם מזבח וישם אותו על המזבח ממעל לעצים.״ כי אלו כתב בזה ״וישם את האש תחת העצים״ או על המזבח, היה עולה לשוטים כי לפחות מעביר אותו באש.5וביאור זה ידוע מהתורה וספרי הנביאים, כי אותן הדורות היה תכלית עקידותם לעשות זבח לאלוה מבניהם, | אם בהעביר אותם באש או לשרפם במוחלט או לשחטם ולזרוק דמם, או שיתנם למאכל לאלוהיהם. וכל זה מבואר אצל מי שלא ישב ברחובות. ובפרט תמצא בספר מלכים כי מלך מואב עשה עולה מבנו הבכור שזה בהכרח ששרפו באש לאלוהיו. ובעונותינו מפורסם הוא כי בני עמנו לא יכלו להעתק מן האמונות ההם, אם כל הרפואות שעשה להבנותו התורה.6עד שיפתח שלא היה נמנה מן הרשעים, רק היה הבל ר״ל שלא היה חכם, הנה כוון לעשות רצון השם בנדרו אשר אמר ״והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי והיה להשם והעליתיהו עולה.״ פירוש ״והיה להשם״ לא כפירוש אבן עזרא, ולא חשב יפתח שהיה דבר נתעב להשם כי יעשה עולה מן החי המדבר, ולכן אח״כ אמרו בסתם, ולא נתן אל לבו אולי תהיה בתו, כמו שקרה. וסופו הוכיח על העדר חכמתו. ואע״פ כן אם היה חכם היה נשאל על נדרו, אבל דמה שזה הפלגת חסידות. ואע״פ שקרא אותה ובפרט זה המעשה, אם קרא לא ידע זאת הסבה התכליתית, אבל שער שמה שמנעו השם לאברהם היה לבד על צד החמלה עליו ממנו יחידו, עם היות זקן. ולכן מי שיעשה זה יהיה יותר מופלג ואדוק. כ״ש עם היות יפתח אז בחור, כי היה בגבורתו. ואולי הוחיל לקריאת מלאך לו, לאמר ״אל תשלח ידך אל הנער.״ ועדיין היה מחל זה.7ובכלל כי זה החסיד שוטה שרף בתו יחידתו לעולה אך להשם, כמו שהתחיל אברהם החכם מבנו יחידו. וכמו שעשה מלך מואב מבנו בכורו לכמוש לאלוהיו. וכמו שעשו אף בני עמנו לע״ז בעונותם. ובעבור היות יפתח מפחותי המנהיגים שהיו לנו אמרו רז״ל ״יפתח בדורו כשמואל בדורו,״ וכל סיפורו מוכיח כן. כי אין בו רק ניצוח המלחמה ההיא, כמו שיקרה לרבים.8ואין קושיא ממה שכתב שאמרה הנערה ההיא ״ואבכה על בתולי אנוכי ורעותי,״ כי לא היו אלא מרים ורעיותיה חולדה ודבורה. רק היתה שוטה גמורה כאביה, ולא היתה נאנחה על מותה למה שדמתה על תשועת נפשה בזה, ולהגיע למדריגת יצחק, אבל | בכתה על בתוליה כי היו כלים באש וכי לא הגיע מהם הנאה לאחד הבחורים מחביבים אצלה. וכאלה רבות מאלה השטויות, לה ולרעותיה שהיו בלי ספק רבות. אף כי אחרי כן היו מתקבצות לבכות לה במקום השריפה. והנה כתיב ״ויבכו בני ישראל את משה״ ולא היה שם לפניהם אפילו מקום מיתתו כי לא ידעו איש. כ״ש שנכון מאד שבנה שוטה זה שם מזבח לשרוף בתו עליו להשם. כי כוון לחקת אברהם אשר קראו השם ״אהבו.״ ובאמת ״אוהב״ ב״אויב״ נתחלף לו. ואין קושיא כי אין כתוב שם שבנה מזבח, כותב ספר שופטים חכם היה, ודי ויותר מדי במה שכתב זה בשמות ומלות נעלמות, כ״ש שאין הכרח לכתוב הכל, כמו שאמרנו כמה פעמים.9ובכלל כי זה החולה הקשה עמדה התורה לרפאותה מבאי הדורות ההם מבני עמנו, במה שהציעה בזה, כמו שקדם לנו כי הספרים הם הצעות למצות. לכן האריך נותן התורה עוד בסיפור גנאי זה, באמרו כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלוהיהם. וזה היה היותר מיוחד במולך. ולכן החמיר בעונש זה יותר מכל העונות, הפך ממה שהיו חושבים שהוא היותר ראוי לכל, אם לו יעשו כן לו ית׳. ודי ויותר מדי אם על צד הרשה להם להמית בעל חי שהם אחינו בני אבינו החי, שהוא הסוג הקרוב לנו ולהם. וגם זה בתנאים ולא כן במין האדם, כי ״בצלם אלוקים עשה את האדם.״ ולכן בזאת העבודה עון הרציחה ועון התיעוב להשם, כמו שבארנו.10וראה הפלגת דברי ירמיהו אצל המבינים. כי כתב בספרו והערה בזה ג׳ פעמים, כאשר היה ג׳ מספר רוע עמנו, אמר ״ובנו את במות התופת אשר בגיא בן הנם לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי.״ ובמקום אחר ״ובנו את במות הבעל אשר בגיא בן הנם | להעביר את בניהם ואת בנותיהם באש אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי לעשות התועבה הזאת.״ ועתה ראה מלות אלו המאמרים, ובפרט אמרו ״אשר לא צויתי ולא צויתים״, ומה טעם אשר לא צונו לעבוד הבעל והמולך. ולכן בהכרח טעמו אשר לא צונו לעשות כן לו ית׳ כי תועבה היא לו. ואם צונו לעשות כן לו משאר בעלי חיים כביכול מוכרח ואנוס, כמו שהסיב את העם דרך המדבר כדמות מוכרח פן ינחם העם.11ועוד הפליג לומר על דרך דברה תורה כלשון בני אדם ״ולא עלתה על לבי״ כלומר ״לא שיערתי שאחר אזהרותיו המופלגות יעשה כן כל הזבח מבניהם.״ וזהו מה שאמר ״התועבה הזאת״, כביכול ״אלו שערתי זה אולי צויתי לעשות כן לי כי צויתי לעשות לי בדברים אחרים דומים לזה, עד שתנוח דעתם הרע.״12ובכלל כי זה הסיפור כי נכתב בתורה הוא זה התכלית. ועדין אולי כי עד היום, כמו שאמר המורה, רשומו קיים. אבל עשה זה על כל פנים כל מה שהיה יכול. ואם הוא ראה באחרית כי יקום העם וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ, אבל שלום ואמת יהיה בימיו. ומסר להם באברהם אבינו הראש, כי האל מנעו מעשות כן לו ית׳, אך תמורתו עשה לו ית׳ מן האיל. וכן ראוי שנעשה אנחנו. ובעבור זה בפרט צוה להיות בקרבנו איל. וזה ימסר להמון ועוד נוסף ליחידים. העירנו בזה כי גם מהאיל וזולתו הוא דבר בלתי רצוי להשם. והעד הנאמן לנו בזה כי מבואר שאחר מאמר האל לו ״אל תשלח ידך אל הנער״ אין כתוב כאן שאמר לו ״אבל עשה לי עולה תחתיו מאיל או זולתו״. אבל כתב שאברהם מדעתו ״ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו,״ להעירנו שאין זה כונת השם הראשונה והעצמית. ובהפליג שאין כתוב כאן שהעלהו על המזבח שבנה, אבל העלהו על ההר כאילו העירנו שאין ראוי לעשות זה על המזבח ובנין נאה, רק המזבח בלא זבח יותר ראוי לציון ולזכור כמו | שקדם לנו. ואם באמת גם המזבח והבית אינו טוב מופלג בכונה ראשונה, אבל היא קל להעשות מן הזבח, כמו שכתב המורה.13וכן העירנו על סודות עצומות וחכמות מפוארות, כי כן הוא כל מעשה השם והתורה אחד ממעשיו, כמו שידוע לנו, שתורתינו מן השמים.14ולכן הקרי בכאן וכתב ״וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בשבך בקרניו״ כי העירנו בלשון אמרו ״וישא את עיניו״ שלא היתה סבה מחשביה גם לא מכוונת, אבל ראייה חיצונית וממה שבמקרה, כטעם ״וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן.״15והעירנו בשם איל תחילה כי היה מן שאר בעלי חיים. ואחר מצד גזירתו מטעם ״אילי הארץ״ להעיר שזה ענין שיעשה בכח, ר״ל מצד כח ותוקף ואונס. גם מצד תקיפי הארץ, כי השרים והסגנים והמלכים רוצים בזה. על כל פנים גם הערה בזה מצד היפוכו ״יאל״ מטעם ״הואל משה״ כלומר המורה אחר האונס. ר״ל שתחילתו היה באונס וסופו ברצון, כענין המשליחים משאותיהם בים, כמו שכתב אריסתו. וכל זה רמוז בשם איל, והיה זה הרמז בשם חובלים.16ועוד כתוב ״אחר נאחז בסבך בקרניו״ מורה זה בכלל תחילה ענין האונס כי היה עצור בזיקים ונאחז שם בחבלים כדי שלא יוכל ללקחו שום אדם. ובפרט הורה בשם ״סבך״ מטעם ״סיבוך״ המחשבה ובלבולה, כי ענין הזבח הוא בלבול הדעת.17ואמרו ״בקרניו״ להורות על הדעת והציור הנפשי, כי הוא הגובה והעלוי כטעם ״רמה קרני״; ״וירם קרן משיחו.״18ואל תחזיק אלו הדקדוקים באלו הענינים הדקים ותחשוב כי אני מכון כונות לא כון בם אמרם כי כזאת וכזאת לנותן תורתינו בדברים עמוקים. ומזה המין לנביאים רבים, כמו שרמז המורה בשם חשמל וחובלים וחביריו. וכל מה שאמר טוב ומסכים לאמת ממעין ישועות, ומספרו אנו שואבים.19ובכלל כי היוצא מזה כי המניעה הנזכרת מן הבן הנה בכונה ראשונה. ובענין הזביחה מן האיל הנזכר בה שהיתה בחירית מאבינו להכרח כדי שאנחנו נמשך אחר המניעה העצמית, ונעשה הזביחה בבחירתינו. ואך לו ית׳ כמו שעשה אבינו | אחר שלא נוכל בעונותינו לעמוד בלעדם.20ועתה ראה מה בין מה שיקחו הפתאים מכתובי התורה ובין מה שיקחו מהם היחידים סגולות. כי בזה הפרשה הנה במה שהוא תועבה מופלגת אצל השם לפי מה שידעו היחידים, יחשבו ההמון שאם נשלם היה תכלית העבודה ותכלית רצוי לו ית׳. כ״ש שהיה זה אל המון הדור ההוא אשר להם נמסרה התורה באמת ראשונה. והיו מתנשאים בחסידות אברהם הראש, שרצה לעשות עולה מבנו יחידו. כ״ש שהיו שמחים יותר בשבח האב הזה אם נשלם המעשה, והיו מתפארים בזה לפני שכניהם המצריים וזולתם. והתורה התמימה אשר אין בה מום, גלתה האמת במלות ובמאמרים אשר הנגלה מהם יורה כל זה כדי שיקחום הפתאים כן, והנסתר הדק יורה האמת ליחידים אשר סגולות. וכמה הטיבו רז״ל אשר ידעו כל כונות התורה וסודותיה, שאמרו ״שהתורה נכתבה אש שחורה על גבי אש לבנה״ וגם הטיב המורה שאמר שהיה על דרך ״תפוחי זהב במשכיות כסף.״21ומה מאד הטיב המורה עד שאמר שכונת התורה הודיענו כי זה המעשה היה אחר ג׳ ימים מן הצווי למען לא נדמה שהיה על צד הבהילה והמהירות, אבל אחר העיון השוקד היה. כי אברהם מפליא התימה איך יצונו השם לעשות תועבה כזאת כאשר הוכיח סופו. והיה משתאה מחריש לעמוד על כונת השם. ולא ג׳ ימים לבד, אבל ד׳, ה׳, או יותר, כי וירא את המקום כתוב שני פעמים ״וילכו שניהם יחדיו״ כמו שלמד מזה אליהו רבו נסיעותיו עם אלישע בעלותו השמים.22וגם התימה מהימים בבנותו המזבח הזה לבדו עם עזר מיצחק הנער. אמר זה שהיה אחת מהסבות שעזב נעריו. מצורף כי אותן הנערים היו פחותים כמו שהודיעונו רז״ל שאמרו ״עם הדומה לחמור״ ולא היו ראוים לבא עמו במקום קדוש כזו, כטעם ״על תקרב הלום.״ וג״כ לא היו הגונים לגלות | להם סוד נכבד כזה, ושיעשה אברהם בפניהם זה המעשה הנכבד, ולא שיראו התימה מהו, ר״ל האיחור הרמוז.23גם הפליג נותן התורה כי לא זכר אברהם שם אש תחת העצים בהיות יצחק עליהם, לסבה שכתבתי למעלה. ומצורף לזה במה יבערו העצים קל מהרה. ואולי יעלה לפחות משם עשן ויגוע יצחק.24ועל כל פנים הנה אברהם אבינו אם איש האלוקים היה לא היה סכל שיתערבו לו האפשריות בהכרחיות. ולכן הוכרח הוא שיהיה משער האפשרות מה שהיה, ר״ל ״ויקרא אליו מלאך השם מן השמים.״ והעד הנאמן לזה כי אמר ״אלוקים יראה לו השה לעולה.״ ואלו היה סכל לא שער האפשרות, וכבר מהר להמית בנו, כמו שעשה השוטה מלך מואב.25ועוד הפליג נותן התורה כי בצווי לא כתב הקריאה לאברהם רק בשם אחד. ובמניעה ״אברהם אברהם״ להעירנו כי היה יותר דבר המלך נחוץ במניעה מן הצווי. וזה הרמז הוא ליחידים אבל להמון הוא רמז על היות החרב מונחת בצואר יצחק כי היה אברהם זריז לשחטו.26והנה הסברה הראשונה האמיתית היא תועלת ליחידים. ועוד הפליג כותב התורה כי בצווי זכר שם אלוקים שאינו השם הנכבד. וכן אמר ״אלוקים יראה לו השה לעולה״ וכן ״אשר אמר לו האלוקים.״ וגם אחרי כן כשהיה מספר אחר המעשה אמר ״ירא אלוקים אתה״ לא ״ירא יי׳.״ ובמניעה כתיב ״מלאך יי׳״ לא ״מלאך אלוקים.״ ואמר ״יי׳ יראה בהר יי׳ יראה״ ובמקום אחר יתבאר זה יותר, בבארי שמות השם.27גם הפליג שאמר בסתם ״והעלהו שם לעולה״ וכן אמר ״ויעלהו לעולה תחת בנו״ ולא זכר שהעליהו לעולה יי׳, ולא לאלוקים. וזה היה במניעה היה אברהם מדבר עם יי׳ הנכבד ומלאכו. וחלילה שיעלה עולה ליי׳ בכונה ראשונה, אף לא בשום צד, ר״ל לפי ענינו, כי אחר כן הוכרח להמון לא ליחיד ויחידים, אבל הוא דבר נתעב להם. וגם לא כתב בזה ״לאלוקים״ כי זה היה מחזיק להמון עמנו כי יניחוהו על הכרובים או | הצורות הנעשות להם, כמו שאמרו בעגל ״אלה אלוקיך ישראל״ והעלו לו עולות. א״כ עוד בזה ר״ל באמרו ״ויעלהו לעולה.״28זכירת שם יי׳ לתועלת היחידים, ורוב זכירת שם אלוקים לתועלת ההמון. וזהו ענין כלל כל התורה, ר״ל קיבוץ התועלת לאלו שתי הכתות אשר בעם. ואם בעונות אין היחידים ראוים להקרא כת, אלא כמו שיקרא לשמש או לירח מין והוא יחיד.29העולה מכל מה שאמר המורה בזה הספור ומה שאמרנו אנחנו, הוא הוא אשר העירנו לזה, הנה הוא כי תכלית זה הספור כי נכתב בתורה, הם רבים, ומספרם זולת התועלות הרבות שיש בכמה פרטים כמו בזה הספור.30תחילה שתי התכליות, והתועלת שזכר המורה. והם בקצרה להודיענו גבול יראת שמים עד היכן מגיע.31והתועלת השלישית שדרך המלך הקדוש לנסות עבדיו, ולכן ראוי להשמר ממנו. וכ״ש שהכרח הוא שנאמין זה על נביאי השקר. ואם כן קרה לאבינו אינו זה אם יקרה כן לנו.32והתועלת הרביעית להודיענו שדרך זה המלך לומר דבר ומחר הפכו, הכל לפי המקום. וכן ״בעת ההיא הבדיל יי׳ את שבט לוי״, אבל אין בזה שנוי ותמורה בו ית׳ אצל יודעי האמת.33והתועלת הה׳ להודיענו כי הר המוריה הוא מקום נבחר מהשם, וכ״ש על ידי אברהם ויצחק בזה המעשה והמעמד הנכבד. וכן ראוי לדורותינו שיסכימו כולם להיות שם בית אלוקים, לא יתקוטטו עד שכל אחד יבקשו בגורלו, כמו שזכר המורה.34והתועלת הששי כי חלילה שירצה השם שיעשה עולה או זבח מזולת מן האדם.35והתועלת השביעי להודיע כי הוא רוצה בעולה או בזבח בזולת מין האדם.36והתועלת השמיני שהוא אינו רוצה בכונה ראשונה ובעצם אבל בכונה שנית, ר״ל שהוא סובל שיעשה לו זה במעט ״אדם כי יקריב מכם.״37והתועלת התשיעית | כי אין ראוי לבני אברהם שיעשו זה בשום פנים לשאר אלוקים כחוקות הגוים, כי אברהם אבינו נשמר מזה.38והתועלת העשירי מה שסיים כאן ״ויקרא מלאך יי׳ שנית אל אברהם״ עד שסיים ״עקב אשר שמעת בקולי״. כי כל התכליות הט׳ לא יקימום ההמון לא כולם ולא מקצתם, אלא אם כן ידעו שכר זה, ועל מנת לקבל פרס ושיהיה הפרס בדבר גשמי וטובות העולם הזה. אבל ליחידים אין להם פרס בהעולם הזה, ואם בעולם הבא, הנה שכרו אתו בקיום האמת והתורה והחכמה, שהכל אחד.39והפליג לרמוז בזה שני פעמים שכר. האחד בתחילת דברו באמרו ״יען כי עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך״ שזהו הצווי. והאחר בסוף דברו באמרו ״עקב אשר שמעת בקולי״ שזה רומז על המניעה שהיא יותר מעולה. ויקרה כמו שקדם לנו.40ויש לשאול מה זה השכר והגמול עד שאמר השם ״יען אשר עשית את הדבר הזה.״ והנה זה היעוד הפלגת רבוי הזרע, כבר קדם לו מאת השם פעמים רבות, ומה זה חדש להשם בכאן. והתשובה כי כל החדוש הוא ״בי נשבעתי״ כי זה לא נשבע השם עדיין שענינו שהגזירה הזאת מחויבת כעליית השמש מחר. א״כ זה היה חדוש חסד מופלג.41וראה איך גלה לנו נותן התורה מה בין ״דבר״ ומה בין ״נשבע״ באמרו עוד ״אשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמור לזרעך אתן את הארץ הזאת.״ והיה דבר זה במראות הראשונות, ונשבע במראות הבתרים.42ובכלל כי ״דבר״ ו״חשב״ סוג, ו״נשבע״ מין, כענין החי לאדם. ולכן כל ״נשבע״ ״דבר״, ולא יתהפך. וזכור כל זה.
